<h1>מעשה רוקח סימן ס"ו</h1>
<h2>דף צט:</h2>
בע"פ הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת אע"פ שאין החרוסת מצוה צריך ליקח ר"א ב"ר צדוק א' מצוה שאמר ר"א בר"צ לתגרי לוד בואו וקחו לכם חבלי מצוה (כך היא בתוספתא ובש"ס דילן אית' ד' קט"ז אר"א בר"צ כך הי' אומרים תגרי חרך שבירושלים כו' ובירושלמי שם תגרי ירושלים הי' אומרים בואו כו' ריב"ל אמר צריך שתהא רכה זכר נדה ולמה נקרא שמו רובה וכו' ועבה זכר לטיט וא"ד צריכה שתהא רכה זכר לטיט בנוסחא הירושלמי שלפנינו איתא צריכה שתהא רכה זכר לדם). ולמה נקרא שמו חרוסת זכר ללבינה שהיא מעשה חרסון. החרוסת עשיי' מתפוחים ע"ש תחת התפוח עוררתיך שנ' בשיר השירים ונותנים בו קצת אגוזים תאנים ורמונים ופלפל וזנגביל שקורין אינגביר ומרור ומעריניק אבל תפוחים ואגוזים עיקר כשאומר מצה ומרור אין צריך להגבי' ולא ליגע בהם אבל כשאומר מצה זו צריך להגבי' לחבב המצוה מרור זה צריך להגבי' כשאומר פסח שהי' אבותינו כו' אסור להגבי' שנר' כמגבי' קדשים בחוץ ומה שאין מברכין לגמור את הלל בליל פסח לפי שאין גומרין בפעם א'. ושלשה צריכין למצוה לגמור את ההלל כדאמר בשוחר טוב א' אומר לשנים הודו ומיהו אם אין שם אלא הוא לבד יקרא הגדה והלל כדאי' בפ"ק דעירכין ד' יוד וכשמסיים ברוך אתה ד' גאל ישראל מפסיק ולא מפסיק בהלל חלמיש למעינו מים לפי שע"כ מדבר בגלות מצרים וקריעת י"ס הילכך לב"ה מפסיקין כאן מכאן ואילך מלחמות גוג ומגוג ומברך בא"י אמ"ה בפה"ג ושותין בהסיבת שמאל ונוטלין כולם ידיהם ומברכין ענ"י דכיון דאמר הגדה והלל דאסח דעתו מנטילה ראשונה לפיכך צריך ליטול פעם שנית ולוקח מצה שני' ומברך עליו המוציא ולא יאכל עד שיקח חצי המצה שבין שני השלימות ויברך על אכילת מצה ויאכלם ביחד. (לעיל בשם צפנת פענח משמע קצת שמברך על הפרוסה על אכילת מצה תחילה ואח"כ על השני' המוציא א"ל דלאו דווקא נקט ולא בא אלא לומר שעל הפרוסה מברך על אכילת מצה).
